החברה הגאונה שלי: מחשבות אנושיות על בינה מלאכותית

באנר: מתוך הסדרה "החברה הגאונה", מכאן

תוך חודשיים הגיעה ChatGPT, אחת משחקניות הבינה המלאכותית החדשות המובילות אם לא ה-,
ל100 מיליון משתמשים.
זו מהירות שיא. לאינסטגרם זה לקח שנתיים וחצי ולטיקטוק תשעה חודשים.

הבוקר לפנות בוקר, אני לא יודעת למה, אולי כמו חלום שמציף חומרים, מחשבות וחששות מחיי היום יום,
חשבתי עליה, עלינו. יחסינו לאן?

מקור לא ידוע, הגיע אלי בוטסאפ

מאז שאני ילדה יש לי יחסים מורכבים עם טכנולוגיה.

אני חושבת שזה התחיל בתיכון.
בחלק מהבקרים, סביב 7.30 אבא שלי היה מסיע אותי לבית הספר בדרכו לעבודה, ואיך שהיינו נכנסים לרכב הביפר שלו היה מתחיל לצפצף בווליום שהחריד את ישנוניות הבוקר שלי, מתבגרת רגישה שכמוני.
מיד אחר כך, כשהוא היה נענה לקריאותיו האסרטיביות של המכשיר, חדרו לאוטו קולות רמים של טכנאים לחוצים שהתקשרו לדווח על כל מיני קרייסס. (אבא שלי היה אז מנהל טכני של חברת גז, והחורף הירושלמי הצריך הרבה חימום והרבה מרק ויצר המון עבודה). 

שנאתי את הביפר, סוג של יצור כלאיים כוחני וגס רוח, כבר לא טלפון ביתי אבל עוד לא נייד אלגנטי כמו הנוקיות שיפרצו לחיינו בסערה שנה - שנתיים אחר כך, וישנו אותם (ואותנו) לנצח,
ואיך שהוא מרשה לעצמו להתפרץ לפרטיות, לשקט וליחד שלנו באטימות כזו.

אני חושבת שאז בערך התחילה מערכת היחסים הרומנטית הסבוכה שלי עם הטכנולוגיה.
ההבנה שהיא כאן כדי להשאר, שאי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה.
בהמשך, בכל זאת דור האיקס - הפיתויים והנוחות שהיא הציעה היו חזקים מהטינה כלפיה ולאט לאט התקרבתי והתמסרתי אליה,  ברגשות מעורבים ומהולים בקורטוב ביקורת וגם קצת צער על המוכר, הפשוט והטוב שכבר הבנתי שלא יחזור. 

איזה עשור זה היה! - פלאפון ראשון החליף עמידה בתור לטלפון ציבורי בבא"ח גולני (עוד כמכשיר כבד וטיפש), אינטרנט קפה'ז בטיול לדרום אמריקה, משחקי טטריס שהעבירו לי כסטודנטית צעירה לאמנות הרצאות כבדות באודיטוריום בפיצול קשב מושלם והמצלמה הדיגיטלית הראשונה שקנינו לכבוד הירח דבש בתורכיה... (כן,קראתם טוב. ירח דבש בתורכיה. 5 שבועות). 

בעשור הבא זה המשיך והתעצם. כמו שקרה לא רק לי, היא רצתה עוד ועוד מחיי. ואני הסכמתי.

Erasure - Love To Hate You (Official HD Video), מכאן
הרומן שלי עם טכנולוגיה

היום מוקדם מוקדם בבוקר, בגבול הדק שבין שינה לערות, בעיניים עצומות, מכל המחשבות בעולם חשבתי עליה, על אותה חברה גאונה  שהצטרפה לאחרונה לכיתה ובלי יותר מדי להתאמץ, מסובבת אליה את כל הראשים.
והמחשבות שלי הפתיעו אותי.

ככל שאני מהרהרת בענין, תוך כדי חשיפה לשיתופים של חלוצים שכבר התנסו ונעזרים בה,
יש בי ידיעה ברורה שהבינה האנושית לא באמת תבלע בבטן הלויתן של הבינה המלאכותית.
הן אפילו יכולות להיות כמו שתי חברות טובות, שמשלימות ומאזנות זו את זו.
אחת היא הכיפית, הסוערת, הפראית והזורמת יותר והשניה היא הלוגית, הרציונלית, המבריקה והאחראית.
ואם למישהו יש ספק, הבינה האנושית היא הזורמת! ככה לפחות אני רואה את זה עכשיו.

אני חושבת שהולך להיות ממש מעניין, וכיף, ומועיל - המפגש בין שתיהן.

החברה הגאונה שלי, תמונה מכאן

תוך חודשיים נשבו בקסמה 100 מליון איש. ואני לא אחת מהם.
עוד לא פגשתי אותה אישית. עוד לא יצאתי איתה לדייט. ובטח שעוד לא נפתחתי בפניה.
אבל אני יודעת שזה יקרה. וכנראה אהיה אחת מהמאה מליון הבאים.
וגם אם לא אשבה בקסמה, לא אחרים אותה.

אני רוצה להכיר, להרגיש, לחוות אותה.
סדנאות ומדריכי הכרות למידג'ראני, לצ'אט, ולשאר כלי הAI צצים כפטריות אחרי הגשם, ומתמלאים בשניות וגם אני רוצה להבין את השפה.
ובינתיים חשבתי לעצמי, היום בתוך הגוף האנושי שלי שהתעורר אחרי שהגיש כספל תה למתבגר חולה בשפעת, בשעות שהשמש התחילה לזרוח לתוך הפוך, על כמה סוגים של מפגש אנושי עם הבינה המלאכותית.

אני חושבת שכשהיא מתוייגת במוחנו כ"מלאכותית" אנחנו לא באמת יכולים לרצות להתקרב אליה,
מלאכותי משתמע כמו מתחזה, סינתטי, שקרי, לא?
אבל היא לא חייבת להיות כזו. 

בשורה התחתונה, אין תחליף לאנושיות, ואנחנו נצטרך להיות שם בשבילה, ולעזור לה להשלים את כל מה שחסר לה.
ככל שאני חושבת על זה, אני יותר ויותר מאמינה שלא רק שהיא לא באמת מאיימת לכלותינו -
היא זקוקה לנו לא פחות משאנחנו זקוקים לה.

אז איך נוכל להיות שם עבורה כבני אנוש?

1. להנחות אותה

הבינה המלאכותית צריכה את ההכוונה הפנימית שלנו כמו שמרים לבצק.
היא מסתמכת על ההנחיות והבקשות שלנו, היא רוצה שנלך איתה יד ביד.
היא פוחדת לבד בחושך,
וכדברי השיר, לכל רועה ורועה יש ניגון מיוחד משלו.

ההכוונה שאנחנו נותנים לה בתהליך העבודה המשותף היא הניגון הייחודי שלנו -
והיא מגיבה אליו, כך שבמובן מסוים יש בה עדיין משהו אישי, ספציפי ואותנטי.
גם אם השאלות יהיו גנריות, וגם אם את אותה שאלה ישאלו איתנו עוד 900 מליון משתמשים, הן עדיין ישקפו את העניין שלנו כחברה אנושית, ואת הצרכים והסגנון האישי של כל אחד ואחת מאתנו באופן פרטי וחד פעמי.

השאלות והבקשות שלנו ממנה הן סוג אחד של דיאלוג מקדים. שיחת גישוש.
סוג נוסף של דיאלוג, מתקדם קצת יותר, הוא הפידבק שלנו לכל מה שהיא מביאה – בתגובה למה שאנחנו מחפשים:
"את בכיוון", "לא, זה לא זה, תנסי שוב", "תביאי לי משהו אחר".

רק אם נבטא ונתעקש על הניגון הייחודי שלנו בשלב ההנחיות, (בין אם על תוצר טקסטואלי או ויזואלי) נקבל תוצאה נאמנה שתשקף את הקול הייחודי שלנו, ממש כמו הוראות הבמאי שמשאיר את חותמו על תסריט לא שלו.

2. לחלום בשבילה

אני רואה את הכוח של הבינה המלאכותית ביכולת שלה לעזור לנו לממש תבונה וסקרנות אנושית, ולהביא לידי ביטוי ומימוש מחשבות ייחודיות, רעיונות מעניינים וגחמות יצירתיות.

בתקופה האחרונה ראיתי למשל, איך איריס פוגל בן חמו, אמנית וחוקרת של השראה ויצירתיות, חוגגת עם מידג׳ורני בטקסטילים מטורפים פרי מוחה הקודח שמתממשים לתוך המציאות באימג'ים יפהפיים ומקוריים.

יצירות שנעשו בשילוב AI, איריס פוגל בן חמו - מתוך עמוד הפייסבוק של היוצרת, Iris Fogel Ben Hamou 

אני חושבת לעצמי איזה כיף זה יהיה שבחלק מהמקרים, כשאני לא מוצאת תמונה טובה בpexel, אוכל לייצר בעצמי חלק מהתמונות לפוסטים בבלוג.
לפעמים חלק מהתמונות במאגרי התמונות, אפילו שצולמו בעין ויד אנושית, הן כל כך מלאכותיות, מעושות, לא משכנעות או לא פוליטיקלי קורקט, שאני בטוחה שבינה מלאכותית בשילוב עם תבונה אנושית, כפועל יוצא של סעיף 1 - תוכל לעשות איתן חסד.

המחשה מעולה לעקרון הזה מצאתי כשנחשפתי היום לפרופיל של היוצר אורי בז'רנו, שיצר בתקופה האחרונה סדרות מרתקות של יצירות AI סביב נושאים שמעסיקים אותו.

אחת מהן, טריה ממש, מתייחסת למשבר הנוכחי, ובטקסט שליווה אותה כתב בז'רנו:

"היום, כשאנחנו חווים את המשבר הקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל, שקורע את העם שלנו לגזרים, קשה שלא לחשוב על המנהיגים הגדולים שהובילו אותנו בכל התקופות הקשות בעבר. אני חושב שזו תזכורת לכך שעל אף כל הקשיים תמיד ידענו לצאת חזקים יותר כאומה.לפני שיהיה מאוחר מידי, עכשיו זה הזמן להפוך כל אבן ולמצוא פתרון, על אף השוני בינינו, ולעבוד יחד על פתרון שיבטיח עתיד טוב לכל הישראלים".

יצירות שנעשו בשילוב AI, אורי בז'רנו
מתוך עמוד הפייסבוק של היוצר, Ori Bejerano

בפרוייקט אחר, בז'רנו מספר שהחליט לשלב את אחת מאהבות הילדות שלו, לבובות פלסטיק מסדרות ילדים שהיה בורא איתן עולמות שלמים משלו, עם האהבה העצומה שלו למוזיקה.
הנה שתיים מסדרת יצירות AI שיצר שמשקפת גם היא סוג של עולם פרטי והרהור על אותם אמנים "שבטח עושים עכשיו הופעה משותפת אי שם בגן עדן":

דמויותיהן של זוהר ארגוב, אריק איינשטיין ויצחק קלפטר מתעוררות לחיים ביצירותיו של אורי בז'רנו,
מתוך עמוד הפייסבוק של היוצר, Ori Bejerano

אני חושבת שהיצירות של בז'רנו מדגימות באופן מושלם ומרגש את הכוח של שימוש רגיש וחכם בכלי הבינה המלאכותית כדי להעביר מסרים חזקים, רגשות עמוקים והברקות חד פעמיות של המוח והלב האנושי.

3. להביא אותה לעולם בדרך הנכונה

האינפורמציה המקיפה, העדכנית והמדוייקת שתוכנת ה-AI מטיסה אלינו אם רק נבקש יפה, היא כמו חומר גלם ביד היוצר, בסיס לתקשורת ולעבודה בין ועם בני אדם נושמים ואמיתיים.

נראה שמראש ובכל מקרה אין צורך להיאבק או להתחרות איתה בכל מה שקשור לאיסוף ועיבוד המידע הראשוני,
אלא להיעזר בה כמו אסיסטנטית או שליחה חרוצה ונאמנה. היא יוצאת בשבילנו, מהירה וחזקה כמו הרוח, למסעות חוצי עולמות וחוצי זמנים, וחוזרת לפני שנספיק לעכל את לכתה.

כמו במרוץ שליחים, אנחנו יוצאים לדרך ברגע שהיא חוזרת כהרף עין עם כל החומרים שאספה בכל הדרכים שחצתה,
אז אנחנו נכנסים לתמונה - והתפקיד שלנו הוא לקחת החומרים מתוך המסך לתוך החיים, ולעשות איתם שימוש מושכל, איכותי ורלוונטי.

יש יתרון אדיר למהירות ולקלות שבה הנתונים נאספים,
זה מפנה לנו זמן לחשיבה, עיבוד והנגשה יצירתית ומותאמת אישית של התוכן לסגנון ולמסרים שלנו.

הנה דוגמא טריה:
השבוע היתה לי הזכות להנחות סדנא בחברה מסויימת לצד היועץ הארגוני המקצוען והמוכשר דורון שטייר.
בפתיח דורון הציג למשתתפים סקירה של אתגרים מסוגים שונים שהם מתמודדים ויתמודדו איתם בשנים הקרובות בענף שלהם. (מכוני שירות למשאיות יוקרה).
את האתגרים הוא אסף דרך "צ'אט", אבל אחר כך הם היוו בסיס לשיח חופשי ואישי עם הקבוצה:
עם מה אתם מזדהים? מה יותר רלוונטי לכל אחד מכם? איפה זה פוגש אתכם בחיי היום יום?
בסוף המידע הטכני לכאורה משקף ומשרת את החיים. והחיים חזקים מהכל.

4. לתת לה לב

עם כל הכבוד לבינה המלאכותית, בסוף היא לא פועלת בריק אלא מתקשרת עם בני אדם.
עם יומן בינגס. סליחה, פתאום התחשק לי לכתוב יומן בינגס, ולא אנשים או בני אדם.
הנה דוגמא למגע אנושי דרך סלנג וחשק ספונטני :)

כדי שהתוצאה הסופית לא תהיה קרה וזרה במקרה הטוב, או מגוחכת במקרה היותר גרוע, אנחנו נצטרך להיות שם בשבילה, ללוות אותה במבט אנושי חמים, ולהעניק לה משהו מחכמת הלב והרגישות לניואנסים.
ממש כמו דורותי לאיש הפח ולדחליל.

הקוסם מארץ עוץ, מתוך הפוסט של רן דנר, Ran Deren, מכאן

זה מזכיר לי מחולל נתונים אוטומטי אחר, שכבר התרגלנו לנוכחותו בחיינו - גוגל טרנסלייט.
גם הוא לא תמיד מבין את הסיטואציה ולפעמים אפילו חוזר אלינו עם ניסוחים מנותקים מההקשר שברור שהם טעויות, ולפעמים, גם כשהתרגום מושלם, צריך לעשות את ההתאמה לצרכים ולסגנון שלנו. להתייחס באינטיליגנציה רגשית לתרגום האוטומטי הנוקשה.

אתמול למשל, ישבתי לעת ערב עם בארי כדי לעזור לו עם משימה שקיבל בשיעור אנגלית, לבחור חיה בסכנת הכחדה ולכתוב עליה 5 עובדות.

הוא בחר טיגריס לבן. 

רצינו לכתוב שחלק גדול מהנמרים הלבנים סובלים מבעיות עיניים ובעיות בעמוד השדרה.
טרנסלייט תרגם לנו "A large part of the white tigers",
אחרי מחשבה קלה אמרתי לבארי שעדיף שנשנה את הניסוח ל"Many white tigers" כי הראשון לא כל כך מתאים באופן כללי לשפה של ילד בכיתה ה', ולא מתאים בכלל לו ספציפית, לבארי, לכתוב ככה. בכל אופן לא בנקודה זו של חייו.

(לקראת הסוף אגב, הבנו שזו בכלל לא חיה בהכחדה, אלא טיגריסים רגילים שיש להם מום גנטי שיצר מחסור בצבע הכתום, ושתכלס זו חיה שעדיף לקדם את ההכחדה שלה כי היא סובלת מהמון בעיות רפואיות. סתם לידע כללי).

גם בכל מה שקשור ל AI אנחנו ניקח את מה שנקבל וניתן לו את המגע והפיינל טיונינג שלנו, בין אם זה קשור לטקסטים שיווקיים שהתוכנות ידעו לייצר לנו, לאימג'ים לפי דרישה או למידע שהיא תאסוף לנו במהירות האור כמו אלף גוגלים שפועלים בו זמנית.

טיגריס לבן, בארי להב 
בשלב זה לא נעשה שימוש בבינה מלאכותית אלא ב"סתם גוגל",
אבל כן הופעל שיקול דעת אנושי על תוכנה לתרגום אוטומטי

5. לספר לה על החיים 

הדבר האחרון שאני חושבת עליו, מתחבר לכל הסעיפים הקודמים וקשור למערכת יחסית שאני צופה שיש בה פוטנציאל רגשי גבוה - מעבר לעיבוד, התאמה או מינוף של טקסטים, אימאג'ים או מידע.
אלא חיבור עמוק ופנימי יותר, - אל כל מי ומה שאנחנו ושעברנו כבני אדם,
וכמו בזוגיות, או בכל מערכת יחסים אינטימית אחרת - הקרבה נוצרת כשאנחנו משתפים חלקים מעצמנו, חשופים, פגיעים ואותנטיים.

התחושה שלי היא שכדי שהתוצרים שנפיק יהיו משמעותיים ומעניינים, הם יהיו חייבים לעבור דרך הפילטר הפנימי, הכמעט אינטימי שלנו, ולעשות מקום לכל מה שרק אנחנו יכולים להביא בו ערך:
האסוציאציות הפרטיות, הזכרונות השונים לאורך החיים, ההומור, השפה שמאפיינת אותנו וכיו"ב.

זה כמו הסיפור על איך הרגשתי מאוימת ושיפוטית כלפי הביפר של אבא שלי,
אף תוכנה לא היתה "מעלה לי" את הסיפור הזה בתגובה למחשבות על טכנולוגיה.

הנה דוגמא ויזואלית מוחשית, שוב של איריס פוגל בן חמו הכה מוכשרת, שהיא הכינה כמתנה עבור דמות שהיא מעריכה מהרשת, רניה גבריאל בארון.

היא כתבה בפוסט, (כאן)
"יש ברשתות החברתיות שלי אישה ממש ממש צבעונית, תמיד עם מלא גוד וייבס... היא מפיצה מסרים של נדיבות, צבע, יצירה, מימוש, אהבה ושמחת חיים והרבה תשוקה לדברים טובים - אופנה, פריז, ועוד ועוד...
אז רציתי לאייר לה איור יום הולדת במידג׳ורני, ואני יודעת שלפעמים התוכנה מוסיפה כמה שנים ולפעמים מורידה, לפעמים מגדילה פה או מורידה שם, אין לי באמת שליטה מלאה על זה וזה לא יוצא בדיוק קופי של הבאנדם. אבל איפה שכן יכולתי - גם אני פיזרתי מלא שמחה, וצבעים ניאוניים, הרבה בלונים, עם הרבה פריז, וקצת ניחוח פיפטיז וגם אייטיז, כי נראה לי מתאים. מזל טוב רניה מהממת!"  

כשהחיים הם השראה לAI:

למעלה: יצירה של Iris Fogel Ben Hamou
מתוך סדרה שהוקדשה ל Renia Gavriel-Baron (תמונה תחתונה)

לסיכום.

עוד לא ניסיתי, אבל אני יודעת שזה רק ענין של זמן. זמן קצר.
לא כי "אין ברירה", ו"העולם הולך לשם" ו"זה העתיד",

אלא כי אני רוצה. כי זה מענין. כי אני לא מאויימת, לא מה-AI לכשעצמה, בכל אופן.
(אם כבר אני חוששת ממה שבני אדם מסויימים עלולים לעשות איתה, אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת, לא עכשיו, וגם כאן יידרשו חלק מהאיכויות שהוזכרו כאן: שיקול דעת, חשיבה ביקורתית, רגישות, וכמובן אנושיות).

הבינה המלאכותית היא לא הביפר הקולני שחודר את מנוחתי ופרטיותי כמתבגרת רגישה ובוסרית,
אלא כלי בשירותי כאשת מקצוע מנוסה, בשלה ובטוחה בעצמה.

יש לי הרגשה שהחכמה והבינה הטכנולוגית מפזרת את קסמה באופן משמעותי ועוצמתי יותר כאשר היא נובעת, מתפתחת ומלווה באינטיליגנציה אנושית לצידה ומאחוריה.
היא זקוקה לנו כדי שנפיח בה רוח חיים.

אז כבתולת AI שטרם יודעת באמת על מה היא מדברת, משחררת פוסט ראשוני,
שכולל בעיקר תחושות בטן, לא מחקר, לא דעה, לא עמדה.
אולי בהמשך אחזור לנושא ואספר על איך זה מרגיש לי כשכבר אכיר אותה אישית. יותר לעומק. כשכבר נהיה יותר... חברות.