העיקר זו הסמנטיקה - איך נפתח גמישות מחשבתית באמצעות גמישות סמנטית

חכו רגע עם גידי, בואו נתחיל דווקא עם פרדי.

באחת הסצנות בסרט "רפסודיה בוהמית", אנחנו מקבלים הצצה למסר שפרדי (פרוק ליתר דיוק) קבל מאביו לאורך כל ילדותו:
"Good Thoughts, Good Words, Good Deeds"
מחשבות טובות , מילים טובות , מעשים טובים -
משפט שמייצר קשר הדוק בין מחשבות למעשים, כשהמילים הן החוט המקשר ביניהם.

“Good thoughts, good words, good deeds. Just like you taught me, Papa”
מקור: mamasgeeky.com

מיטל שנרך, בפוסט מקסים בבלוג שלה gamima שהוקדש לתובנות מהסרט, מספרת על מקור המשפט - בדת הזורואסטריסטית (דתה של משפחת בולסרה), דת פרסית עתיקה שהייתה הדת הרשמית והמרכזית באימפריה הפרסית במשך יותר מ1000 שנים. (גם היום יש קהילה פעילה של כמה מאות אלפי מאמינים בעיקר באיראן ובהודו).

"הומטה, חוחטה, הוברשטה, כלומר: מחשבות טובות, מילים טובות, מעשים טובים - זהו נתיב האמת".

עקרון מרכזי בזורואסטריות הוא עקרון הבחירה החופשית שנתון בידי האדם בכל רגע ורגע, בין שני הכוחות הנאבקים ביניהם, הטוב והרע - כשזרעי הטוב והרע נשתלים כבר במחשבות שאנחנו מטפחים.

כל פעולה והתנהגות מקורה במחשבה, (ולכן גם ניתנת לבחירה ולהחלפה) - היא רעיון שמוכר לנו היטב מגישות ועולמות מגוונים - בודהיזם, NLP, מודל אפר"ת ועוד.
מה שאהבתי במשפט האייקוני הזה, הוא תשומת הלב והמקום שניתן למילים - שמתווכות בין העולם הפרטי והבלתי נראה (מחשבות) לבין העולם החיצוני (מעשים).
בין אם בתוך מחשבותינו הכמוסות והבלתי נראות, במסרים המדוברים או הכתובים שלנו או כסוג של מפיק שמנהל אותנו "מאחורי הקלעים" (המחשבות שמובילות לפעולות)- מילים וסמנטיקה מייצרות נוכחות, משמעות והשפעה.
דרך המילים אנחנו מתמללים ומתארים את הדרך שבה סיטואציה מסויימת נקלטת בחושים שלנו,
דרך המילים אנחנו מעוררים ומלבים רגשות מגוונים,
ויש רגע שבו הדיבור הפנימי, המילים שרצות לנו בראש, הופך לדיבור פיזי - אמצעי שבאמצעותו אנחנו מתקשרים, מגיבים ופועלים, נראים ונמדדים.

בפוסט הזה אני רוצה להציג הצעת הגשה מעט שונה לשלושת המרכיבים - מחשבות, מילים, מעשים -

מוכנים? הנה זה בא:
מילים טובות, מחשבות טובות, מעשים טובים.
איך זה מצלצל?

מילים טובות, מחשבות טובות, מעשים טובים

החלפת הסדר מאפשר להעניק תשומת לב, והרבה יותר מזה - תפקיד חדש למילים כמובילות את המחשבה ומעצבות דרכי פעולה, מילים כמטרה ולא כאמצעי. 

לשימוש במילים ככלי ליצירת מיומנות חשיבה יש שם מסתבר: "גמישות סמנטית".
בחיי שהגילוי הזה הסעיר אותי ביותר עד שפרקתי את ההתרגשות דרך הפוסט הזה. (במילים כמובן :)).

"זו רק סמנטיקה", אנחנו אומרים הרבה פעמים.
אז זהו, שזה לא "רק", זה המון! לפעמים זה ממש הכל!
כשאנחנו משנים את המילים, הכל יכול להשתנות ולקבל משמעויות חדשות: הדרך שבה אנחנו מתארים מצב נתון משנה את התפיסה שלנו אותו, וזו יכולה להוביל לתובנות או מסקנות חדשות, בעקבותיהן נשנה משהו בדרך הפעולה שלנו או נקבל רעיונות חדשים להתמודדות עם אתגרים ישנים. מה שהתחיל כשינוי סמנטי יכול להביא לשינויים מרחיקי לכת.

נכון, מחשבה יוצרת מציאות.
אבל באותה מידה - מילים מייצרות משמעות.

מחשבה יוצרת מציאות, סמנטיקה יוצרת משמעות 

אז אחרי כל המשחק המקדים, קבלו 4 דרכים לפיתוח גמישות מחשבתית דרך גמישות סמנטית - שימוש מודע, מכוון, מושכל ואפקטיבי במילים לפריצת קבעונות והרגלי חשיבה, תפיסה ופעולה.

וכדי שיהיה יותר כיף,
נשתמש בשיר "העיקר זו הרומנטיקה" (מילים: עלי מוהר, שירה: גידי גוב) - שמשקף זרם מחשבתי של אדם על סיטואציה של תקיעות שחוזרת על עצמה שוב ושוב:

עוד בנעורי,
כשפגשתי בחורה יפה
ניגשתי
גיששתי
ביקשתי
ת'חננתי
עוד בנעורי -
היא כבר אז אמרה לי לא!

העיקר זו הרומנטיקה, youtube כמובן

ארבע דרכים ליצירת גמישות מחשבתית דרך גמישות סמנטית

1. יצירת "שטף רעיוני"

"שטף רעיוני" הוא מצב של תנועה וזרימה מחשבתית, שבו - גם אם עדיין לא מופיעים רעיונות פורצי דרך איך להגיע, להשיג או לממש את מה שאנחנו רוצים- אנחנו נהנים מהדינאמיקה ומהתחושה שאנחנו "מגלגלים רעיון" - בונים תהליך או קו מחשבה מסויים ורואים "לאן הוא לוקח אותנו".
דרך עוצמתית להניע את המחשבה ולהזרים אליה עוד ועוד "פלגי מחשבות" היא שימוש במגוון מילים כדי לבנות את הקונספט (הרעיון) או הקונטקסט (ההקשר).
הפירוק מסייע בסופו של דבר לבנות ולהבין את התמונה השלמה, לאפיין ולנתח מצב כדי לתפוס את המורכבות שלו ולפעול בהתאם להיבטים השונים שהוא מכיל.

בואו ניקח את הבית הראשון שבו הדובר משתמש ב-4 מילים שונות כדי לפרק את הפעולה "התחלתי איתה" ללבנים שהרכיבו אותה:

ניגשתי
גיששתי
ביקשתי
התחננתי

איך שטף רעיוני קשור לגמישות מחשבתית? 

הכוח העיקרי של הפירוק הוא ביצירת אינטרפרטציה אישית, הן בבחירת המילים עצמן והן בורסטיליות שנוצרת - האופציה להחליף אחת מהן, להחליף ביניהן, או להמשיך לפרק ולנתח כל אחת מהן בפני עצמה - דרך פירוק והוספה של מילים נוספות.

השבירה של משפט "גולמי" ופשוט במבנה שלו (מילת תיאור או פועל אחד בלבד, למשל) לקומבינציה של מילים מגוונות,
מגמישה את החשיבה ויוצרת הזדמנויות לפריצות דרך ותובנות חדשות באופן שבו אנחנו תופסים את הסיטואציה או את הנושא.

אפשר לראות את זה מתחיל לקרות בבית מתקדם יותר של השיר:

ניגש ו...
מגשש ו...
מבקש ו...
ת'חנן ו... 

ה- ו - הוא דרך נהדרת ועוצמתית להמשיך ולפתח באופן מתודי את השטף הרעיוני דרך שאלות כמו:
ו-... מה המשמעות של זה?
ומה זה אומר מבחינתי?
ומה עוד?
ומה קורה שם?
ולאן זה מוביל?
ומה יכול לקרות מתוך כך?
ועוד ועוד...

הוספת פעלים, שמות פעולה או מילות תואר למילה קיימת היא טכניקה מצויינת לאפיון מדוייק של סיטואציות, לעיבוד וזיקוק המידע למשמעויות המתקדמות שלו, וליצירת אפשרויות והזדמנויות חדשות למחשבה ופעולה.

אפיון יכול להתבצע במבט לאחור (עיבוד / תחקיר) או במבט קדימה (תכונות מבוקשות, סוג הקשר שמחפשים, מיקוד מטרת השיחה, הרצונות, הכוונות, התוצאות המיוחלות).

ד"ר אדוארד בורגר, בספר הנפלא שלו "5 אלמנטים של חשיבה אפקטיבית" (כתבתי עליו כאן בבלוג) מדבר על האופן שבו הוספת מילים בלבד, בתיאור שלנו את מה ש*אנחנו רואים* (או חושבים שראינו) מחדדת ניואנסים ומאפשרת הבנת עומק.
למשל דמיינו סיטואציה שבה יזם או יוצר בתקופת הקולנוע המוקדם מתאר את מה שהוא רואה ובמקום לומר "אני יוצר סרטים", מפרק ומוסיף מילים ואומר: " אני יוצר סרטי ראינוע"  או "אני יוצר סרטים בשחור לבן" - זה מייצר אוטומטית גמישות מחשבתית ופתיחות לרעיון שאולי יכולים להכנס אלמנטים חדשים כמו קול או צבע!

מתוך הסרט Pleasantville , התמונה מכאן

אם לקחת את זה אל הגיבור הרומנטי שלנו בשיר,
גמישות מחשבתית מתחילה מהרחבה סמנטית במטרה להבין איפה (אולי) הוא טועה או במה הוא יכול לנסות לפעול אחרת: תפרט קצת - אתה ניגש ו... מה? מה קורה שם?

ואם ברגישות סמנטית עסקינן :), אני חושבת על זה שניגש וגישה הן שתי מילים מאותו שורש, ויש ביניהן קשר ישיר,
הבחור יכול לשאול את עצמו -
באיזו גישה אני ניגש?
(באיזו גישה אני מגיע לסיטואציה? מה הגישה שלי לאותה אישה? מה הגישה שלי לקשרים רומנטיים?)

באותה מידה הוא יכול לנתח, תוך הפעלת גיוון ושטף סמנטי מה קורה בפגישה עצמה:
מה קורה שם ברגע המפגש הראשוני? נוצר קשר עין? מה נאמר? סקירה וניתוח דוגמאות למפגשים עם נשים שונות ומה התרחש שם - גם בתוך עצמו (גישה) וגם בתקשורת ובדינאמיקה (פגישה).

דוגמאות למילים משלימות שמסייעות להעמיק את תהליך החשיבה ולהפוך את ניתוח האירוע לספציפי יותר:
גישה חיובית, גישה מעשית, גישה רומנטית, גישה בלתי מתפשרת, גישה הומוריסטית, גישה תוקפנית, גישה שהכל מגיע לי, גישה שברור שאני הולך להכשל.

2. החלפת ביטויים דוגמטים בביטויים גמישים

לכולנו יש נטיה להשתמש לעיתים בביטויים שמציגים אמת מוחלטת.
הבעיה עם אמת מוחלטת שיש בה משהו נוקשה, מקבע, חסר מעוף, מוותר מראש.
האמת המוחלטת נשענת על העבר ומשליכה ממנו על העתיד באופן שלא משאיר שום פתח לטוויסטים והפתעות בעלילה.

דוגמא לביטויים נוקשים, מצמצמים ו"מסוכנים" מחשבתית:
כל ה- , תמיד, כל, כולם, אף פעם, אף אחד

אפשר לראות את זה באמצע השיר, אחרי שהבחור חווה מספר פעמים כשלונות, מתקבעת אצלו התחושה שככה זה היה ויהיה תמיד.
שימו לב, גם המילה טכניקה משדרת גישה דוגמטית, טכנית, רובוטית לסיטואציה אנושית שמצריכה הרבה רגישות לניואנסים, ובכלל יש בה הרבה ריגוש!

אני גדול
ומכיר כבר את הטכניקה
ניגשתי
גיששתי
ביקשתי
ת'חננתי
אין לי בעיות
הן תמיד אומרות לי לא!

המורה האהובה שלי לחשיבה הכרתית ("ימימה"), תמר אמיר, נוהגת לתקן דיבור דוגמטי בבקשה להחליף את המילה "תמיד" ב"עד כה".
"עד כה" הוא דוגמא לביטוי גמיש שהמסר שלו הוא: מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה.

זה מזכיר לי משפט יפה ונכון (אם כי קצת מלנכולי) ששמעתי כשהייתי ילדה,
אמרה לי אותו בפרצוף רציני חברה (קצת חכמה מדי) - היינו אז בכיתה ד' בערך - שום דבר לא בטוח חוץ מהמוות.
ובהקשר שלנו - חשוב שניתן קרדיט לעצמנו ולאחרים, שדברים יכולים להשתנות, וחשוב שהשפה תבטא את העובדה הזו -שכל עוד חיים, הכל בתנועה.

דוגמאות לביטויים גמישים:
נראה לי ש-, ככל שידוע לי, במידה מסויימת, עד כה, עדיין.

בחלק מוקדם יותר של השיר, יש שימוש בסמנטיקה גמישה:

השנים חלפו
ושיניתי את הטקטיקה
ניגשתי
גיששתי
ביקשתי
ת'חננתי
השנים חלפו
אך הן עוד אומרות לי לא!

לסיכום - שלושה ביטויים מנצחים, שמבטאים Growth Mindset, הלך רוח של צמיחה ולמידה מתמדת:

- אני לא יודע/ת
- טעיתי
- שיניתי את דעתי

3. סמנטיקה חיובית - חשיבה במושגים של צמיחה ותמורה נפשית

טכניקה שלישית לתרגול גמישות סמנטית היא החלפה של מילים שהקונוטציה שלהן היא שלילית (למשל מניעת X) למילים שהקונוטציה שלהן היא בונה וחיובית (למשל: לטפח / לפתח X ).

זה כלי פשוט, תרגום למצב ההופכי  - תמונת ראי חיובית של מה שמשובש (כרגע, אם ניזכר בסעיף הקודם:)).

זה מתחבר לי ליסוד נוסף שדיבר עליו של פרופ' אדוארד בורגר  - למידה מטעויות:
עקרון הלמידה מטעויות אומר שטעות היא רק טעות כל עוד מנתחים אותה, מבינים אותה, וממסגרים אותה מחדש בתור הזדמנות ללמידה - בעוד שכאשר ממשיכים הלאה מבלי להקדיש תשומת לב לניתוח הטעות ולמינוף שלה ללמידה - היא נצרבת ככשלון.

ב"העיקר זו הרומנטיקה" אפשר לראות את ההיפוך הזה קורה במהירות (אם כי לא בטוח שבמודע) בתוך הבית השישי -
בחלק הראשון אנחנו עדים לסמנטיקה חצי-שלילית,
מצד אחד המסר הוא חיובי - של מוכנות להמשיך, להתמיד ותחושה ש"עוד לא התייאשתי", ומצד שני הסמנטיקה היא על דרך השלילה: 

היום ארוך
אבל קצר לי
מלהתחיל עוד לא נגמר לי >

אם נחזור לעקרון מס' 1 - יש כאן חומר לעבודה של ניתוח, אפיון והבנה של המצב ושל עצמי ביחס אליו:

לא נגמר לי ממה?
מה למדתי מכל הלא?

שימו לב איך בהמשך ישיר וטבעי, מתקיים בחלק השני של הבית היפוך לסמנטיקה חיובית:

אני לבד, זה לא אכפת
זה די נחמד לי
לעשות עוד נסיון. 

הסמנטיקה החיובית היא לאו דווקא בגישה החיובית - "זה די נחמד לי",
אלא בשימוש במילה "ניסיון" - שהיא ביטוי גמיש (לעומת הביטוי "טכניקה" שהופיע קודם לכן) - ניסיון הוא אקט מילולי ומעשי שיש בו ענוה וסקרנות, ציפיה ופתיחות לגילויים ונכונות לבצע שינויים במידת הצורך, - גמישות לראות מה יקרה וללמוד מהתוצאה.
כשמשתמשים במילה "ניסיון" - מרמזים לעצמנו ולסביבה שאנחנו בדרך, בתהליך - הדברים עוד לא סופיים, סגורים וחתומים.

4. הפיכת סימני קריאה לסימני שאלה

דרך רביעית ואחרונה לייצר גמישות מחשבתית באמצעות גמישות סמנטית היא הפיכת הנחות מוצא ומשפטים סגורים לשאלות פתוחות ומעוררות מחשבה וענין.
פרופ' אדוארד בורגר, שזו הפעם השלישית והאחרונה (גלידה!) שאני מזכירה אותו בפוסט הזה, (הנה כאן שוב הפוסט המורחב שבו סיפרתי על הקונספט המרתק והפרקטי שהוא פיתח) - דיבר על הכוח של שאלות ככלי למידה.
תוך כדי כתיבה אני קולטת שכל האלמנטים שבורגר מדבר עליהם בהקשר לפיתוח חשיבה אפקטיבית הם גם עקרונות ליצירת גמישות מחשבתית, (שהיא כנראה חלק בלתי נפרד מחשיבה ולמידה אפקטיבית).
בכל אופן פרופ' בורגר מדבר על כך שזה התפקיד שלנו ולא של ישות חיצונית כלשהי (יועץ, מנחה, מורה) לעורר בעצמנו מחשבה בחיי היום - יום וביחס לכל סיטואציה שאנחנו מתפקדים ומתנהלים בתוכה, ושאלות הן כלי נפלא לחקר עצמי. 

אחת הטכניקות האהובות עלי לתרגל שאילת שאלות היא PMI, (ראשי תיבות של Plus, Minus, Interesting) שפיתח אדוארד דה-בונו, (Edward de Bono) אחת הדמויות המובילות והמשפיעות בעולם בתחום החשיבה, כתבתי עליה בפוסט הזה בהרחבה.
PMI היא טכניקה שנועדה לשמש חלופה גמישה והוליסטית לטבלת יתרונות/חסרונות הדיכוטומית, באמצעות הוספת מרכיב שלישי - שאלות שמתחילות ב - "מענין".

בואו ניקח לדוגמא, את המשפט הסגור וחתום בסימן קריאה:

הן תמיד אומרות לי לא!

ונהפוך אותו לשאלות מעניין:

מעניין למה הן אומרות לא?
מעניין מי אומרת לא?
מעניין מה גורם לנשים לומר לא?
מעניין מה בי הרתיע כל אחת ואחת מאותן נשים שסירבו?
מעניין איך אוכל לשמוע כן?
מעניין מי תגיד לי כן?
מעניין מה יש בי שמרחיק / מושך נשים?
ועוד ועוד...

* * *

בשורה התחתונה - העיקר זו הסמנטיקה :)  

ואם אפשר (ואפשר, זה בידינו - זאת אומרת במחשבותינו ובפינו),
רצוי שהיא תהיה גמישה ככל האפשר - מגוונת, ורסטילית, פתוחה וחיובית:
מילים טובות = מילים מדוייקות ומגוונות שאנחנו בוחרים כדי להתבונן, לנתח ולתאר סיטואציות מתוך גמישות מחשבתית (בלמידה ושיקוף בדיעבד או בתכנון קדימה),
מובילות למחשבות טובות = מחשבות שטובות לנו, מובילות אותנו למקומות ולתוצאות שאנחנו מכוונים אליהם,
ומשם למעשים טובים = פעולות ותגובות נכונות ומתאימות שנבחרות על ידינו בתהליך חשיבה מושכל ורגיש, ומשקפות למידה מתמדת ופתיחות לשינויים והפתעות פוטנציאליות שנגלה תוך כדי תנועה.

שתהיה שנה מלאה מילים טובות!

giphy.com